פסק דין
עסקינן בתביעה בגין נזקי גוף עקב תאונת עבודה.
התובע יליד שנת 1961 ועובר לתאונה שתתואר להלן עבד כפועל אצל הנתבעת 1, אשר היתה מבוטחת אצל הנתבעת 2 בפוליסת ביטוח חבות מעבידים.
עפ"י הנטען בכתב התביעה, ביום 10/6/08 נפל התובע במהלך עבודתו באתר העבודה בנס ציונה ובעקבות כך נפגע בידו השמאלית. זה המקום לציין, כי כתב התביעה מתייחס לתאונת עבודה נוספת מיום 2/5/08 שבמהלכה גוף זר נכנס לעין שמאל של התובע, ואולם תביעתו בגינה סולקה מחוץ לכותלי בית המשפט.
לפי המתואר בתצהירו של התובע, ביום 10/6/08 לקראת סיום יום העבודה בסמוך לשעה 18:00, ותוך כדי כך שעסק בקשירת ברזלים המונחים על הקרקע בקטע הנקרא 'פלטות גישור', שהוא קטע המחבר בין הכביש שעל פני הקרקע לבין הגשר המהווה המשך לאותו כביש, לפתע ותוך כדי שהתובע מנסה לעבור לעמדה אחרת על מנת להמשיך במלאכת הקשירה, הוא איבד את שווי משקלו, נפל ונחבל בידו (להלן – "התאונה").
לטענת התובע, התאונה ארעה משום שהקרקע עליה עמד היתה משובשת, קרי עם בליטות, אבנים שקעים ומהמורות. התובע הוסיף, כי הקרקע לא היתה מהודקת, וכי עוד קודם לתאונה הותזו מים על הקרקע, דבר אשר גרם לשקיעת העפר והעמקת השיבושים המתוארים לעיל. כל אלה גרמו לו, לטענתו, לאבד את שיווי משקלו וליפול. לדבריו, מעבידתו (הנתבעת 1) לא סיפקה לו נעלי עבודה מתאימות, לא דאגה להידוק הקרקע במקום בו עבד, ונתנה לו לעבוד בסביבת עבודה לא בטוחה בשעות עבודה ארוכות ומתישות.
צדדי ג' הם הקבלן הראשי ומזמין העבודה (צד ג' 1), וכן קבלן המשנה שהוא גם מבצע הבניה (צד ג' 3).
הצדדים חלוקים ביניהם לאורך כל החזית: החל מנסיבות אירוע התאונה ושאלת האחריות, המשך בשאלת הנזק, וכלה בשאלת הכיסוי הביטוחי לפי כל אחת מהפוליסות הרלוונטיות.
דיון והכרעה:
בדיון אשר התקיים לפניי העידו התובע בעצמו ושני עדי תביעה נוספים אשר עבדו יחד עמו בזמן התאונה: מר עפו קטיש ומר עומר טאהא.
לפי התיאור של התובע והעד מר קטיש, בקרקע עליה בוצעה העבודה הונחה 'פסולת בניה' שכללה, לפי דברי העד מר טאהא, עפר, אבנים וכורכר. אשר לסיבה שבעטיה איבד התובע את שיווי משקלו ונפל, העיד התובע כי דרך על משהו "אבן או בור....זה היה ביחד באותו מקום מתחת הנעל שלי, זה בכל האזור הזה" (עמ' 11 שורות 20,23 לפרוטוקול).
הגם שהתובע לא הצליח להצביע על מהות המפגע אשר גרם לו ליפול, נכונה אני להניח לצורך הדיון כי הקרקע באזור בו עבד התובע לא היתה מיושרת, אלא מדובר בפני קרקע משובשת, קרי כזו שיש בה גם בליטות וגם שקעים ואבנים.
אלא מה, התובע לא הצליח להוכיח לצורך העניין עד כמה ובאיזה מידה התבטא השיבוש האמור. חוסר הבהירות שאופף שאלה זו הוא רלוונטי ביותר ואף קרדינאלי לבירור שאלת האחריות, משום שבבואי לבחון את השאלה, האם מעבידתו של התובע התרשלה בכך שביקשה ואפשרה לו לעבוד בסביבה שבה הקרקע היא משובשת, כמתואר לעיל, לא ניתן לנתק את עצמנו מהעובדה ,כי מדובר במקום בו בוצעו עבודות בניה וסלילה של כביש, וברור מאליו שלא מדובר בשטח סטרילי וישר, ובנסיבות אלה אין לדרוש מהמעבידה לספק לעובדיה משטח עבודה שכזה.
הווה אומר, בסביבת עבודה של אתר בניה וסלילת כבישים, הימצאות שקעים ובליטות בקרקע ואפילו אבנים, היא צפויה למדי ואיננה זרה למקום – כפי שגם עד התביעה מר טאהא אישר זאת בעדותו (בעמ' 21 לפרוטוקול) - ובתור שכזו אין בה כדי להוות מפגע או מכשול בפני עצמו, אלא אם הם יוצרים הפרשי גובה משמעותיים – מה שלא הוכח במקרה דנן - כי אז ניתן לסבור אחרת, בכפוף כמובן לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה.
מכל מקום, טענת התובע כי הקרקע לא היתה מהודקת וכי מעבידתו נמנעה מלצקת שכבת בטון רזה מעל הפסולת הנ"ל בכדי להפוך את הקרקע לישרה ולבטל באמצעותו את השיבושים שיש בה (עמ' 16 לפרוטוקול), היא טענה שעומדת בניגוד לגרסת העדים מטעמו. כך, יש לציין, מר קטיש העיד בפניי כי פני הקרקע הודקו לאחר שהשקו אותה במים, ורק לאחר מכן בקשו מהם לעבוד עליה (עמ' 18 לפרוטוקול), ואילו מר טאהא העיד, כי יציקת הבטון נעשית כאלמנט הנדסי ונועד כדי לשמר את הברזל מבחינה קונסטרוקטיבית, מבלי לציין כהוא זה שמדובר באלמנט בטיחותי (עמ' 20 לפרוטוקול).
יוצא אפוא שהתובע לא עמד בנטל להוכיח קיומו של מפגע כלשהו באתר העבודה בו עבד, באופן המקים אחריות לפתחה של מעבידתו, ובנסיבות אלו אין כל טעם לברר את טענותיו לגבי אי אספקת נעלי עבודה מתאימות או העסקתו במשך שעות ממושכות בכל יום עבודה – טענה שאפילו התובע לא קושר בינה לבין סיבת הנפילה.
לפיכך, דין התביעה להידחות.
אחרית דבר:
אני מורה על דחיית התביעה.
לאור התוצאה, אני מורה על דחיית ההודעה לצדדי ג' ו-ד'.